הייתה לי מערכת אהבה - ושנאה עם הספר.
אבל נהניתי מכל מילה בספר, יש בו את כל מה שאני אוהבת- רוקיסט, ילדים צעירים שמתאהבים וגדלים יחד, קשיים בזוגיות ואהבה אחת כל כך חזקה.
יש בספר דברים שאני פוסלת בדרך כלל בצורה חד משמעית-
הם מתחילים לקיים יחסי מיו שהם מאוד צעירים (לפני גיל 18) וזה הפריע לי. היו המון סמים בגלל אופי הסיפור. אבל זה לא שינה את העלילה שהייתה מיוחדת ובגלל הייחודיות שלה התעלמתי מכל המסביב . אבל שהנפילה החלה היה קשה והרגשות העזים הגיעו בעקבותם.
ג'ורג'יה ושון מכירים מאז גיל 11. שון הוא החבר של אחיה ומנגן איתו בלהקת רוק קטנה. עם הזמן הלהקה מתפתחת וכמוכן גם הזוגיות של שון וג'ורג'יה. הבעיה היא שכמו רוקיסט "טוב" הוא נסחף לעולם הזה ולאט לאט הוא הופך להיות לא רק שלה אלא של כל העולם. התחושה של ג'ורג'יה לא טובה. בזמן שכולם רוצים שהם יתפרסמו ג'ורג'יה רוצה שהוא ישאר רק שלה.
הבטן שלי התפכה כמעט בכל מילה שקראתי בספר גם לטוב וגם לרע. שון אומר את הדברים הכי יפים שקראתי אי פעם בספר לאישה / נערה/ ספק ילדה אבל באותו זמן התחושה שלי לא הייתה טובה. הספר האחרון שגרם לי רגשות כאלה היה captive in the dark שגרם לי לשאול את עצמי על מוסריות ועל הנכונות בלקרוא ספר שמרגיש לי לא נכון הבעיה היא שאני מאוד אוהבת ספרים כאלה שגורמים לי סלידה ואושר גדול ושלל רגשות כאלה בבטן ובלב בו זמנית.
רוקיסטים הם הדמויות האהובות עלי והסיבה העיקרית היא שיש ברוקיסטים משהו מיוחד, בגבר שהוא של כולם אבל הלב שלו שייך לאחת וזה מרגש אותי. אבל פה שון הזכיר לי לגמרי את קאלן קייל ולמי שלא מכיר הוא לא אחר מאשר הדמות הראשית מ thoughtless (שחובה לקרוא).
פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני מרגישה רק אמפטיה לדמות הגברית ולא כועסת עליו ולא משנה מה הוא עשה והיו דברים בלתי נסלחים אבל היה לי מאוד קשה לכעוס עליו. ממש הרגשתי שאני חשה את התחושות של ג'ורג'יה וזה אפילו הפחיד אותי שאני כל כך מזדהה עם הדמויות. הספר נהיה קשה באיזשהו שלב כי הדמוית השתנו והחיים המשיכו אבל לא ביחד והיה לי כעס שלא הצלחתי להשתלט עליו כי היה לי ברור שהמצב לא נכון כמו שהוא אבל כקורא חיצוני לא היה לי מה לעשות וזה לא היה סצנה או שניים אלה היו הרבה פרקים שהרגשתי שברון לב קשה. במהלך הסיפור נכנס גורם שלישי לתמונה ששבר לי את הלב.
קמרן הדמות השלישית שנכנסת לתמונה הוא פשוט גבר גברי בטירוף. הוא בא לסיפור בדיוק במקום הנכון. הוא כמו גורם חיצוני שמרכיב בחזרה את הסיפור ואפילו את הלב השבור שלי.
כנראה זה הכישרון של הסופרת אבל לגמרי שכחתי את שון והייתי במקום אחר לגמרי וזה עוד לא קרה לי תמיד שהדמויות ממשיכות אני יודעת שאני אפגוש את הדמויות הראשונות שוב ופה כבר לא היה אכפת לי וזה שימח אותי אך גם הקשה עלי רגשית . וכל שהעלילה התקדמה ככה גם הספר השתפר מרגע לרגע.
הספר ממש לא צפוי ומפתיע מאוד. הוא כל כך מצחיק אבל גם התיש אותי רגשית ממש בתחילתו. חשבתי שכבר קראתי הכל והבטן שלי כבר השתגעה מרוב רגשות .
לא גיבשתי החלטה אם אהבתי את הסוף או לא אבל הבנתי שיש המשך.
אני לא מדרגת אותו כי קשה לי להחליט כמה אבל דירוג מאוד מאוד גבוה.
הספר קשה לקריאה והוא לא מסוג הספרים הרומנטים הרגילים שאני רגילה לקרוא.
הספר באמזון >>>