אחרי שפגשנו את ג'וס ובריידן, אלי ואדם, קמרון וג'ו, עכשיו אנחנו פוגשים את אוליביה ונייט.
בספר הקודם, פגשנו את חבריו של קמרון, נייט ופיטי, ואת בתו של חברם הטוב של הוריה של ג'ו, אוליביה.
גילינו יחד עם קמרון וג'ו את הניצוץ הקל שהתגלה בין נייט ואוליביה, בעוד שלא גילינו הרבה פרטים.
אוליביה, שבילתה את שנות התבגרותה בטיפול באימה החולה בסרטן סופני, מרגישה שלא בנוח בגופה, אך שמחה לכנות את עצמה "חנונית". האכזבה שחוותה במערכות היחסים הקודמות שלה, גרמו לה לסוג של התנזרות מבני המין השני, והתרכזות בלימודיה, כעת שפגשה שוב את אביה, לאחר שטס לארצות הברית מסקוטלנד.
כשאוליביה חווה משיכה לנייט, היא מעדיפה להדוף אותה אל מאחורי מחשבותיה, היות והיא מעדיפה לשמור על נייט כחבר וידיד טוב, כאיש סודה וחברה הטוב ביותר.
נייט, חנון אוהב משחקי מחשבים, בלוגר לא קטן, וכותב את דעותיו ודעות חבריו על סרטים חדשים שיוצאים לקולנוע, מרוצה מחייו, כרודף שמלות לא קטן.
שניהם נכנסים לשיגרת מערכת יחסים חברית טובה, כשכל אחד משניהם יודע את הסוד החבוי והגדול ביותר האחד של השני. נייט איבד את אהבת חייו לסרטן בגיל 18, ואליזבת איבדה את עשתונותיה בערב חג ההודיה מרוב געגועים לאימה, שנפטרה מסרטן. שניהם רדופים זיכרונות מהעבר, שמשפיעים עליהם גם כיום.
אוליביה חווה התאהבות בסטודנט שלומד באוניברסיטה בה היא משמשת כספרנית. בהיותה ביישנית בנוכחות המין השני, היא פונה אל נייט, האדם היחידי עליו היא סומכת, בבקשה אחת ויחידה- שיעזור לה להיפטר מביישנותה בנוכחות בנג'מין, הסטודנט בו היא מאוהבת.
וכמו שאומרים (וכותבים), כאן, הכל מתחיל להשתבש.
מערכת היחסים של נייט ואוליביה כ"מורה ותלמידה", הופכת במהרה לאינטימית. בעוד הם מבטיחים אחד לשני, שלא ייתנו לזה להפריע להם במערכת היחסים החברית שלהם, הם חווים כל אחד לבד, ויחדיו גם כן, קינאה תהומית בבנות ובני הזוג הנגדיים האחד של השני.
ההתאהבות האחד בשני לא נוחתת עליהם כרעם ביום בהיר, אך היא די ברורה להוריו של נייט, אותם אוליביה פוגשת בסוף שבוע אחד בו כל החבורה חוזרת לבקר בעיירת הולדתם של נייט ופיטי.
אליזבת מחפשת את האחד שלה, בדיוק כפי שג'וס, אלי וג'ו פגשו את בריידן, אדם וקאמרון. נייט מחפש להשתחרר מעברו הכואב.
האם הם יבינו בסופו של דבר שהם שייכים אחד לשני?
